קניות וממכר היו מאז ומעולם, זו התנהגות אנושית אופיינית ויומיומית. עם זאת, תרבות השפע וההתפתחות הטכנולוגית (למשל שימוש באשראי), גרמו למהפכה באופן בו אנו מגדירים את עצמנו ואת הערך שאנו מייחסים לעצמנו ולאחרים.
מדי יום אנשים קונים מוצרי צריכה מסוגים שונים. כל אחד מאיתנו קנה וקונה בתקופות שונות גם מוצרים שאינם "באמת" צורך קיומי, ובנוסף רוכש מוצרים בעלויות שהם מעבר ליכולותיו הכלכליות. כל אחד מאיתנו קונה לפעמים "סתם כי בא לו" וקונה "בלי לחשוב פעמיים" ו"מבזבז" כסף. עם זאת, חשוב להפריד בין התנהגות מסוג זה שהינה בטווח הנורמה ומאפיינת תקופות מסוימות בחייו של אדם (ימי הולדת, חגים, אירועים מיוחדים), לבין התמכרות לקניות שהינה הפרעה נפשית קשה הגורמת סבל רב לאדם הסובל ממנה ולמשפחתו.
הפרעת קניות טורדנית (Compulsive Buying Disorder) נקראת גם אוניאומאניה, תוארה לראשונה מבחינה רפואית במאה ה-20 על ידי קרפלין (Krapelin, 1915) ובלוילר (Bleuler, 1930). הפרעת קניות טורדנית מאופיינת באובדן שליטה על כמות, תדירות ונחיצות המוצרים שנקנים. תוצאותיה מסבות נזק רב הן לאדם ולמשפחתו והן לחברה. חובות כלכליים, בעיות בזוגיות ובתפקוד ההורי, בעיות בעבודה ובתפקוד החברתי והתפתחות או החמרה של בעיות נפשיות נוספות, הם רק חלק מהתוצאות ההרסניות של הפרעת הקניות הטורדנית והסבל הרב שהאדם חווה כתוצאה מכך.
למרות זאת, הפרעת קניות טורדנית עדין אינה מסווגת כהפרעה נבדלת בספר האבחנות הפסיכיאטרי (DsM-IV) אלא מסווגת תחת הפרעה בוויסות ובשליטה –NOS. יתרה מזאת, הפרעה זו לא נחקרה באופן משמעותי לאורך ההיסטוריה ורק בשנים האחרונות חזרו להתעסק ולחקור את התופעה. יש המאמינים שזה קשור לחברות השפע בה אנו חיים היום ברוב מדינות העולם המודרני ולהתפתחות הטכנולוגית שמאפשרת היום קיומו של ה"כפר הגלובלי".
עדין אין תמימות דעים בין חוקרים שונים החוקרים את התופעה באשר למאפייניה ולסיווגה. חלק מהחוקרים מסווגים הפרעה זו כהתנהגות מתמכרת ככל התמכרות אחרת כדוגמת התמכרות לסמים, אלכוהול או התנהגויות התמכרותיות כגון התמכרות להימורים, למין, לעבודה וכד'. אחרים רואים בהפרעה זו סימפטום שהינו חלק מקשת של סימפטומים שבאים לידי ביטוי במגוון הפרעות במצב הרוח כגון התקף מאני או הפרעה בי-פולארית. חוקרים נוספים מתייחסים יותר להיבט של היעדר ויסות ושליטה בדחפים בדומה להפרעות כגון קלפטומניה.
כך או כך, זו הפרעה הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסיה ומשערים כי 6% נוספים נמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעה זו. ההפרעה משויכת בעיקר לנשים אך עם זאת, בשנים האחרונות חלה התפתחות במחקר ונמצא שאחוז הגברים הסובלים מההפרעה הזו אינו שונה מאחוז הנשים והיחס הוא 1:1 בקירוב. ההבדל הבולט בין המינים הוא באופי המוצרים הנרכשים. נשים נוטות יותר לקנות ביגוד, הנעלה וכד' בעוד שגברים יקנו יותר מוצרי חשמל, טכנולוגיה, גאדג'טים, מכוניות וכד'.
נמצא קשר מובהק בין טראומות ילדות, דימוי עצמי נמוך, סף תסכול נמוך וקשיים חברתיים ובין-אישיים נרחבים בגיל הצעיר לבין התפתחות ההפרעה של התמכרות לקניות בגיל מאוחר יותר.
מהלך ההפרעה מתואר בשלבים, כאשר בשלב הראשון יש טריגר נפשי-רגשי שמייצר התרגשות רבה בסביבה של חנויות או מרחבי קניות (גם וירטואליים במחשב ובאינטרנט). ההתרגשות מתעצמת ובאה לידי ביטוי בשלב התכנון והמחשבות על פעולת הקניה ועל המוצרים המתוכננים להירכש. בשלב הבא מופיע דחף שמתואר על ידי הסובלים מהפרעה זו כדחף שלא ניתן לשליטה ואשר מוביל את האדם לבצע את הקניות עצמן (את הרכישות). עצם הפעולה מוביל לשלב השלישי שהוא שלב של הקלה ותחושת אופוריה זמנית, אך יחסית זמן קצר לאחר מכן, מתעוררים באדם תחושות של מצוקה ורגשות אשמה אותם הוא מנסה בהמשך שוב להפיג באמצעות מסע קניות נוסף.
הפרעה זו מתוארת בספרות כהפרעה שיש לה קו-מורבידיות (תחלואה כפולה) עם הפרעות נוספות. העיקריות שבהן, הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה והפרעות של ויסות ושליטה בדחפים ובהתנהגות ואחוז ניכר מהמכורים לקניות, סובל גם מהפרעות אישיות מסוגים שונים.
הטיפול התרופתי המוצע בהפרעה זו הוא תרופות SSRI אך עדין לא התבססה יעילותם המשמעותית ותרומתם להחלמה של האדם הסובל מהפרעה זו ולהשלכות ההרסניות והנזק הכלכלי כתוצאה מהתנהגות חסרת מעצורים.
למרות העדר אחידות באשר לאפידמיולוגיה של התופעה, הביטוי ההתנהגותי של הפרעה זו דומה לביטוי ההתנהגותי המשותף לכלל ההתמכרויות. ההנחה העומדת בבסיס הבנת ההתמכרות היא, שזו התנהגות שמטרתה הראשונית הינה ניסיון להרגיע, כהסחת דעת, כמנגנון פיצוי /הגנה/נחמה למצוקות וחסכים רגשיים-נפשיים, באמצעות התנהגות חיצונית. כאשר בהדרגה ההתנהגות החיצונית לא מצליחה לתת מענה יעיל ומספק לציפיות ויש הגברה של כמות ותדירות ביצוע הפעולה עד אובדן שליטה. בשל העדר מנגנונים פנימיים יעילים של התמודדות וחוסר יכולת לשאת תסכול ורגשות שליליים, האדם מחפש לעצמו פתרון מספק במצבי קושי ומצוקה שהופך בהמשך להיות הבעיה עצמה כאשר הוא מאבד שליטה ומתקשה לרסן ולווסת את ההתנהגות גם כאשר ישנה פגיעה תפקודית ניכרת וברורה.
בדומה להתנהגויות כפייתיות אחרות, הסובלים מההפרעה חווים תנודות קיצוניות במצב הרוח, כמו התמכרויות אחרות, ההתמכרות לקניות היא טקסית מאוד, וכוללת מחשבות על קניות, תכנון של מסעות קניות ואת אקט הקניה עצמו. הרכישות מעוררות מצב-רוח נינוח ומעניקות הרגשה מדומה של משמעות לחיי הקונים, המאפשרת להם לשכוח מצרותיהם. אולם בדרך כלל עד החזרה הביתה תחושת האושר מתפוגגת. כדי לפצות את עצמו על אובדן ההרגשה, הקונה חוזר וקונה שוב.
התמכרות לקניות, כמו יתר ההתמכרויות, הינה שילוב של פרה דיספוזיציה (נטייה מוקדמת) ביולוגית (גנטיקה, נוירולוגיה) וחוויות ילדות מוקדמות. מתמכרים לקניות, ברובם, חוו משחר ילדותם ניכור וחוסר קבלה ולא חשו אהובים במידה טובה דייה. מרביתם גדלו בתחושה שרגשותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם אינם חשובים מספיק ואינם בעלי ערך ובהתאם פיתחו חוסר ביטחון בערך העצמי שלהם בעבור מי שהם. כתוצאה מכך, התפתחה אצל חלק גדול מהם חשיבה מוטעית על פיה ערכם וחשיבותם מוערך על פי מה שיש להם לתת ולא בזכות מי שהם.
כילדים, רבים מהם התאמצו למצוא חן בעיני חבריהם בזכות הצעצועים שברשותם, ופעמים רבות "קנו" חברים וחברויות באמצעות המשחקים שברשותם. למרות שהם מודעים להשלכות ההרסניות של הקניות שהם מבצעים ולחוסר נחיצותם האמיתי, הם אינם מסוגלים לעצור את הדחף ולהמנע מפעולת הקניה כי זו הדרך היחידה שהם מכירים למלא את הריקנות שהם מרגישים. ריקנות אשר נעלמת ברגע הקנייה וחוזרת ביתר שאת בתוך זמן קצר לאחר מכן.
מכיוון שהפרעה זו הינה בתת-אבחון ובתת-מחקר ומכיוון שהיא כוללת התנהגות הקרובה להתנהגות תקינה (רכישה של מוצרי צריכה), מסגרות הטיפול הציבוריות הקיימות בארץ המטפלות בהפרעה זו כהפרעה הראשונית, הן מעטות ביותר, אם בכלל. (במסגרות הציבוריות ישנה ככל הנראה קהילה טיפולית אחת המטפלת בנושא).
יתרה מזאת, בשל היותה התמכרות מתעתעת אשר יכולה לבוא לידי ביטוי גם בתוך הבית כאשר האדם לבד, ישנה הרבה הסתרה והכחשה, מה שגורם לכך שהאדם יפנה לטיפול מיוזמתו או מיוזמת המשפחה רק בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות ההפרעה. הגיל הממוצע בו פונים לטיפול בהפרעה זו, הוא סביבות גיל 31-39, אם כי ההפרעה מתפרצת בסביבות גיל 18 או תחילת שנות ה-20. יתרה מכך, מכיוון שחלק גדול מהאנשים בגילאים האלה כבר בעלי משפחה (אימהות ואבות לילדים), ישנו קושי רב ותמיכה משפחתית נמוכה (יחסית לחלק מהתמכרויות האחרות), מה שמקשה עוד יותר על האדם להעז ולהרשות לעצמו לחפש עזרה ולקבל את הטיפול לו הוא זקוק.
המחקר מראה כי הדרך היעילה לטפל בהפרעה היא לשלב טיפול תרופתי וטיפול רגשי התנהגותי-קוגניטיבי אישי או קבוצתי. טיפול זה הינו היחיד שתוקף מחקרית מבין כל הגישות הטיפוליות.
תרופות עשויות לסייע בוויסות הדחף ולהקל על תחושות החרדה והדיכאון אך אינן פותרות את הבעיה בכללותה. לשם כך יש צורך בתהליך טיפול כוללני שבמהלכו ניתן ללמוד לזהות מצבים רגשיים שגורמים להפעלת הדחף לקניות, להכיר דרכי התמודדות יעילות יותר עם מצבים רגשיים, ולדעת כיצד לנהוג כאשר הדחף לקניות יתעורר שוב. הטיפול צריך לכלול גם טיפול זוגי או משפחתי וגם ליצור עבור האדם קבוצת תמיכה ורשת תמיכה שתאפשר לו להרגיש שייך ואהוב ולעיתים רבות גם ליווי מקצועי לניהול תקציב מאוזן, החזרת חובות וכד'.
הטיפול המוצע כיום מבוסס על המודל של הטיפול ההתנהגותי-דיאלקטי (DBT) ושיטת 12 הצעדים. השילוב של שתי גישות אלו מאפשרות לאדם המכור (גם) לקניות, לפתח את הכישורים והמיומנויות התפקודיות שיאפשרו לו לתפקד באופן תקין בשגרת היומיום. העבודה הטיפולית מאפשרת לאדם המכור לחזק את הביטחון העצמי שלו ולהעלות את הדימוי העצמי שלו באמצעות חיזוק ופיתוח היכולת שלו לשיח פנימי, לדיאלקטיקה, ומציאת הקול האישי החיובי שלו בין כל הקולות הקיימים בתוכו וסביבו. קול ייחודי ומובחן, הינו ה"עצמי" של האדם המאפשר לו את עמוד השדרה היציב הדרוש לו כך שיוכל להתמודד בהצלחה בהמשך עם כלל האתגרים להם יידרש.
לסיכום – התמכרות לקניות היא תופעה נרחבת ושכיחה, במיוחד בקרב נשים. קונים כפייתיים משתמשים בקניות כדרך להימלט מרגשות שליליים כגון דיכאון, חרדה, שעמום וכו'. למרבה הצער, בריחה זו היא קצרת ימים. לאחר הקנייה מורגשת בדרך כלל הקלה, אך לאחר זמן קצר מאוד התחושות החיוביות מתחלפות לתחושת אכזבה, כעס, אשמה וביקורת עצמית. בשל היותה התנהגות קרובה לתקינה, מידת ההכחשה וההסתרה גבוהה ולאורך זמן. השלב המשמעותי ביותר הינו שבירת מחסום הבושה וההסתרה. רק כך, יוכל המכור הסובל לקבל את המענה הטיפולי והסיוע לו הוא זקוק למענו/ה ולמען המשפחה ולטובת החברה.