התרגעות לאחר יום עבודה עם כוס יין או יציאה לפאב עם חברים הם דרכים מקובלות לשחרר מתחים ולהרגע מטרדות היום יום וזה מתאפשר מכיוון שהאלכוהול משנה את רמות הנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) במוח.
אך שתייה כרונית מקושרת על ידי סדרה של מחקרים לרמות גבוהות של הורמון הקורטיזול שעלול להיות מסוכן לבריאות ומסוכנת באותה המידה כאשר שתיה כרונית לאורך זמן מופסקת בבת אחת.
ריכוז גבוה של קורטיזול משויך להרעלת עצבים (neurotoxicity) אשר פוגעים בזיכרון, בקבלת החלטות ובריכוז ולמידה. לדברי חוקרים ממספר מוסדות, כולל קינגס קולג' בלונדון, אוניברסיטת קנטאקי ואוניברסיטת לונדון שהשתתפו במחקר, הקורטיזול מופרש על ידי בלוטת יותרת הכליה ועל ידי המוח ברגעים של מתח גבוה וכך גם במהלך צריכת אלכוהול.
זו השתיה הכרונית שגורמת הרעלה (neurotoxicity) רמות גבוהות של צריכת אלכוהול אינן מיטיבות עם המוח.
החוקרים סבורים כי לא רצוי לעבור משתייה כרונית להתנזרות מוחלטת מכיוון שהפסקה פתאומית גורמת לזעזוע עצום במערכת, דבר שעלול להוביל להתנוונות של הניורונים (תאי העצב מוליכי חשמל) במוח.
אלכוהוליסטים שנמצאו אצלם ליקויים קוגניטיביים חמורים ביותר במהלך הההפסקה הם אלה שהיו בעלי הרמות הגבוהות ביותר של קורטיזול, לכן, נראה כי הקורטיזול משחק תפקיד משמעותי בתלות ובסיכון הקיים תמיד לשתיה חוזרת לאחר גמילה.
הממצאים מספקים למדענים הבנה טובה יותר של אופן החיבור של הורמוני דחק לבעיות קוגניטיביות אצל אלכוהוליסטים שהפסיקו את השתיה. הממצאים מספקים תובנה טובה יותר מדוע אלכוהוליסטים שמפסיקים לשתות מועדים לנפילה חוזרת. עם זאת, עדיין נחוץ מחקר נוסף כדי לראות אם תפקוד הקורטיזול הוא גורם סיכון בתלות באלכוהול.
במצב אידיאלי תמיד יהיה זה עדיף לא ליצור תלות כרונית מלכתחילה אך משכבר פותחה תלות כזאת אצל האלכוהוליסט, תמיד עדיף יהיה למצוא את הדרך להפסקת השתיה. בכל מקרה, היתרונות בלעצור את השתייה הכרונית גוברות על השלכות אפשריות של הההפסקה.
המחקרים האמורים נערכו הן בבני אדם והן בחולדות. במחקר אחד שנערך על חולדות נשארו רמות ההורמון גבוהות חודשיים לאחר הפסקת צריכת האלכוהול. תקופה זו מקבילה לחמש שנים אצל בני אדם.
מקור: My health news daily