המפתח

היה היה פעם כלא גדול מאוד ובו אסירים שנידונו למאסר למשך כל חייהם. יום אחד הגיע אל שערי הכלא אדם שזרק מהחלון מפתח ועימו הוראות כיצד לצאת לחופשי: "להכניס את המפתח לחור המנעול, לסובב פעמיים ולדחוף את הדלת".

האסירים ששמחו מאוד לקבל מפתח הכניסו אותו מיד לתוך מסגרת ותלו אותו במקום מכובד על הקיר. אחרי הכל, זה לא היה מפתח רגיל, היה זה מפתח קדוש. שירים ותפילות חוברו למפתח. האסירים פנו אל המפתח בבקשות, סיפרו לו על הצרות שלהם, תלו בו תקוות והציגו לפניו את התינוקות שנולדו להם. כשקרו אסונות, המפתח היה הכתובת.

מהר מאוד הופיעו "כוהני המפתח", שתפקידם היה לתווך בין האסירים הפשוטים לבין המפתח הקדוש. הם הזכירו לכולם שהם נידונו למאסר בגלל שהם חוטאים, אבל הבטיחו בשם המפתח מחילה למי שיעבוד אותו בדרך הנכונה. הכוהנים גם קבעו ימי צום וחגים. לאחד מהם קראו "חג המפתח", וביום הזה הורידו אותו מהקיר ורקדו איתו במעגלים. אנשים ענדו סביב צווארם שרשראות עם מפתחות קטנים, וחכמים כתבו ספרים שהסבירו באריכות את הכוונות הנשגבות שבעומק המשמעות המפתחית.
במקומות שונים בכלא אף תלו על הקיר העתקים של המפתח בגרסה שעברה שיפוץ מקומי. החגים של כל מפתח היו שונים אבל המשמעות של כולם היתה דומה. בסך הכל הכלא הוא אותו הכלא, ובכל מקום שיש כאב, יהיה גם מי שימכור נחמה. די במהרה מנהיגים גילו שהמפתח גם עוזר בגיוס מתנדבים ויצאו ל"מסעות מפתח" ו"מלחמות מפתח". הם הבטיחו שמי שימות על קידוש המפתח, יקבל חנינה בעולם הבא.

לאחר זמן רב התחילו לחשושים בכלא על אסירים שלא מאמינים במפתח, אבל פוחדים לדבר כדי לא להסתבך עם ההנהלה. למרות זאת, מספרם של הכופרים במפתח גדל, ולבסוף הם הביעו את דעתם בגלוי – המפתח הוא עקר, ומלבד תרומתו הקהילתית הוא לא באמת עוזר בשום דבר.

רבים הפסיקו להאמין במפתח. המשכילים מבין האסירים מצאו שהוא פרימיטיבי, מדענים אמרו שהוא בלתי אפשרי ואחרים כעסו על הממסד המפתחי ששלט בכלא. צעירים שנולדו בכלא ורצו להתנתק מההורים, תלשו את השרשרת עם המפתח מצווארם והפסיקו לצום ביום החטאים.

"עובדי המפתח" ו"מתנגדי המפתח" התווכחו אלה עם אלה בכל הזדמנות. הם התחילו להתלבש אחרת, לגור בנפרד, להתחתן ביניהם בלבד, ואסרו על ילדיהם לדבר עם ילדי האסירים האחרים.
יום אחד חזר אותו אדם שהביא את המפתח לבדוק מדוע אף אחד עדיין לא יצא מהכלא. להפתעתו הוא גילה שכולם הפכו ל"עובדי מפתח" או ל"מתנגדי מפתח". "לא הבנתם כלום", הוא אמר להם, "המפתח לא נועד בשביל לעבוד אותו ולא בשביל להתנגד לו. כל מה שצריך זה רק להכניס אותו לחור המנעול, לסובב פעמיים ולדחוף את הדלת!"

אבל לא היה עם מי לדבר. למחצית מהאנשים כבר היתה דעה שלילית על מפתחות והם לא רצו לשמוע עליהם כלום, והחצי השני האמין בו בצורה עיוורת ולא העלה על דעתו לשבור את המסורת.

בודהה, שדיבר רבות על החופש מהכלא, הציג את תורתו לא כמפתח אלא כרפסודה. הכלא, הוא אמר, אינו מוקף בחומה אלא בנהר גדול – הנהר השחור של הבורות. עם הרפסודה שלי, הוא אמר, אפשר לעבור לגדה השנייה. מקום דומה, רק שבו יש חופש מלא. ואחרי שמגיעים אל הגדה השנייה, כבר אין צורך להמשיך וללכת לכל מקום עם הרפסודה על הראש.

למי שבכל זאת מעדיף את המודל עם החומה, לכו אל הדלת ותדחפו אותה חזק. זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל היא בכלל לא נעולה.