הפער בין האמת והשקר גדל ומתרחב עם הזמן ככל שזה תלוי בעסקים. בעסקים בכלל ובשואו ביזנס בפרט. עסקי הבידור הם מפעל משגשג הנגוע בחמדנות. זו מכונה משומנת המפעילה תקשורת המונים ומייצרת גרסאות פלסטיות לאנשים אמיתיים.
הרוב המוחלט של הז'אנרים במוסיקה הפכו למכונת רווחים במכירות על ידי שינוי קיצוני של המסר, המראה החיצוני והיכולת של אמנים לעבור תהליך מטמורפוזי ולהיות מעין דר' ג'קיל ומיסטר הייד. טיפוס אחד על הבמה וטיפוס שונה לחלוטין מחוץ לבמה.
אורח החיים הזה והדחף להיות בזרם המרכזי מייצר אין סוף לחצים ומן הסתם מזמין שימוש בסמים ואלכוהול.
לכאורה, הרוק נ' רול נשאר ללא שינוי כבר 50 שנה. האמנם?
הסופר וילר מוטלי בספרו "דפוק על כל דלת" שם בפי גיבורו ניק רומנו את המשפט הבא:
"תחיה חיים סוערים, תמות צעיר ותהיה לך גוויה יפה"
יש מי שלקחו את המשפט הזה כמשמעו. רשימת המוסיקאים המוכשרים שהשאירו גוויה יפה אחריהם היא גדולה ולא נספור אותם כאן. "סקס, סמים ורוק נ' רול" הוא השילוש הקדוש. המיתוס חייב להמשיך ולחיות. ג'סטין ביבר ימשיך להיות מתוק על הבמה אבל גם לעבור אצל כל זונה בעיר. וג'ין סימונס חיית הבמה עם הלשון הארוכה והתחפושת המאיימת ישאר סחי לגמרי ואפילו לא יעז לעשן סיגריה.
המיתוס נבנה על פי מידות האמן. אם מדובר בכזה שפרטיותו חשובה לו, תבנה לו תדמית במה שתתאים לסוג המוסיקה שהוא מוכר להמונים. כפי שאמני ההיפ הופ נשענים על תדמית הגנגסטר ומגבים את זה באורח חיים דומה במקביל לבמה, אצל זמרות המיינסטרים נראה תלבושות חשופות כי ברובן הן מוכרות סקס בדרך למכירות של מיליונים.
להקות הרוק המסורתיות נבנות על פעילות במה אינטנסיבית של זמר בפרונט וכלים עוצמתיים ומסר מאצ'ואיסטי מובהק. בלהקות הצעירות זה מובנה גם באורח החיים שאמור להכיל גם סקס מזדמן עם נערות מזדנבות (groupies) וכמובן שסמים ואלכוהול הולכים עם זה כמו ביצה קשה עם ג'חנון.
מכונת יחסי הציבור תמשיך למכור לנו את החלום של סקס, סמים ורוק נ' רול כי מישהו צריך להרוויח מזה, והרבה. אנחנו נמשיך לצרוך את החלום הזה כי כולנו רוצים לשחרר את השדים, להיות קצת פרועים, חסרי אחריות, עשירים מספיק כדי שלא יהיה לנו אכפת ממה אומרים השכנים.
ידע כל רוקר מתחיל אשר נשען על תדמית השילוש הקדוש כי הדרך להתמכרות מכאן היא קלה. והרבה אמנים שהאמינו לתדמיתם הבימתית והתנהגו בהתאם, שילמו מחיר אישי. אלה שזכו להתבגר, למדו להבחין בין אומנותם למציאות של חייהם וזנחו את אורח החיים הסוער. מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארד נראים על הבמה חיים מאי פעם ללא סמים שזורמים בעורקיהם. ג'יימס הטפילד הצליח להחלץ מהבקבוק והוא רוקר טוב מאי פעם. להקות רוק רבות התפרקו מאז וקמו בהרכבים אחרים נקיים מסמים ואלכוהול והרוק נ' רול הישן והטוב עדיין חי, סאחי מתמיד.