המקום, גינאה ביסאו מערב אפריקה, שעת צהריים, חם ולח. הסצנה עוסקת בהברחת סמים. הסיפור סופר על ידי אלכס פרי מעיתון ניוזוויק.
סירת מנוע מהירה שטה במעלה הנהר, על פיסת דשא במרכז הגדה הבוצית חונים מספר טנדרים ולידם חיילים. מסביב רק משטחי בוץ עמוקים הנמתחים עד וילון של עצי מנגרוב ומאחוריו ביצה אינסופית.
נהג הסירה מבחין בחיילים, חותך בכח ומחליק לאורך הגדה. כעשרים חיילים יורדים למים שמגיעים עד המותניים ויוצרים קו רציף לגדה. אחד קופץ על הסיפון ומתחיל להעביר שקי בד לחיילים שבמים שמעבירים אותם מעל ראשיהם הלאה עד לכלי הרכב שעל הגדה. מהמבט על פניהם של החיילים ניתן להבין כי השקים כבדים, אולי 20 קילו לשק. אנו סופרים 50 שקים שעוברים מיד ליד עד הטנדרים ומגיעים למספר עגול של טון.
אחרי שהם מטעינים את השק האחרון, החיילים דוחפים את הסירה בחזרה לאמצע הנהר, נהגה מפעיל את המנוע ומתרחק במהירות במורד הנהר תוך שהוא משאיר שובל קצף לבן מאחריו.
החיילים קופצים אל תוך הטנדרים ומתיישבים על גבי השקים.
זה אינו תסריט הוליוודי. מדובר בסרט שצולם בהסתר שהוכיח כי השלטון הצבאי בגינאה ביסאו מעורב בהברחות סמים בקנה מידה גדול. הסרט צולם קרוב מאד לבסיס צבאי וזהותם של מצלמי הסרט נשארה חסויה מטעמים מובנים. זוהי אפריקה וכאן המציאות עולה על כל דמיון.
בנובמבר 2009 נחת מטוס בואינג 727 במדבר הסהרה במזרח מאלי ופרק 10 טונות של קוקאין מדרום אמריקה. לאחר מכן המטוס הוצת כדי לטשטש עקבות.
אשה מכפר בגינאה ביסאו בקצה המערבי של אפריקה, סיפרה לכתב ניוזוויק איך לילה אחד בדצמבר 2011 מטוס נחת על הכביש מחוץ לביתה ופרק טונות של סחורה שהיא אינה יודעת את טיבה בוודאות אך משערת כמו כולם שמדובר בסמים.
נתיב הקוקאין עוזר להסביר כיצד מצליחות קבוצות איסלמיות מיליטנטיות במזרח התיכון ואפריקה, כמו אל-קאעידה, לצבור תמיכה עממית ולהרוויח מיליארדי דולרים בשנה.
האפריקאים הפכו ציניים לכל מה שקשור בסיוע זר, הברחות הסמים מכניסות לכיסיהם של שליטים ואליטות מושחתות המון כסף. עובדי סיוע, דיפלומטים וחיילים מערביים לעתים קרובות מוצאים את עצמם עושים עסקים עם מבריחי הסמים, ואם לא ישירות מולם, הרי הם עושים זאת עם תומכיהם הפוליטיים, הכלכליים והצבאיים.
מסלול ההברחות המשגשג מאמריקה הלטינית דרך אפריקה לאירופה גם מסביר מדוע הקוקאין באירופה הוא כעת מוצר למעמד הביניים כמו מכונית או שוק איכרים בסוף השבוע.
קוקאין הועבר על פני האוקיינוס האטלנטי במשך אלפי שנים. בשנת 1992 בבדיקות שנערכו במומיות מצריות בנות 3,000 שנה, נמצאו עקבות של קוקאין וניקוטין, מקור שניהם הוא בהרי האנדים, מה שמרמז שלא רק שהסחר הטרנס-אטלנטי בסמים הוא עתיק יומין, אלא גם שמצרים או אפריקאים קדמונים חצו את האוקיינוס 2,500 שנים לפני כריסטופר קולומבוס.
המלחמה בסמים מאז הכרזתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בשנת 1973 גרמה לאורך השנים להפסדים גדולים אצל קרטלי הסמים בדרום אמריקה. מעבר לעניין סגירת הגבולות שלא צלח במיוחד, השוק האמריקאי הגיע לרוויה. הקרטלים הבינו בתחילת המילניום כי השוק האירופי הוא עדיין שוק מתפתח וכי במחצית הדרך לאירופה נמצאת אפריקה בטווח של מטוסים קטנים וסירות דיג. לא קשה היה לאתר מדינות אפריקניות מושחתות. ואזור אפריקה המערבית הוא כר נוח ופורה לפעילות מסוג זה.
גינאה ביסאו, מדינה במערב אפריקה בין סנגל לגינאה המשוונית. היתה תחת שלטון קולוניאלי פורטוגזי וקיבלה את עצמאותה ב-1973 אך סבלה מהפיכות ומלחמת אזרחים. נשיאים עלו וירדו, ב-2009 נרצח נשיא מכהן ולפני שנתיים שוב הפיכה צבאית. מדינה עייפה בת מיליון וחצי תושבים עם תוצר גולמי לנפש של כ-500 דולר לשנה. בקו החוף של גינאה ביסאו כאלף נחלים נסתרים ו -88 איים. אין למדינה את המשאבים הנדרשים כדי לפקח על גבולה הימי והיבשתי.
משרד האו"ם לענייני פשע וסמים ניסה לעזור בהתמודדות עם הברחות הסמים במדינה אך משך את תמיכתו לאור המצב הפוליטי המאד לא ברור במדינה.
כאשר הגיעו סוחרי הסמים לגינאה הם הגיעו כאנשי עסקים. בתחילה אף אחד לא הבין איזה עסקים יש להם כאן. אף אחד בגינאה לא שמע על הקוקאין עד 2005. כאשר חקלאים על החוף מחוץ לעיר ביסאו מצאו שקים של אבקה לבנה שנשטפו אל החוף הם חשבו שמדובר בדשן ופיזרו סם בשווי עשרות מיליוני דולרים על הגידולים החקלאיים שלהם. הצמחים מאז מתו אבל, בתוך שנה הקוקאין הפך לעמוד התווך של כלכלת גינאה ביסאו.
האפריקנים רק לעתים נדירות מחזיקים בבעלות הסמים. הבוסים הדרום אמריקאים, האירופיים והמזרח תיכונים שומרים את הבעלות לעצמם. אבל הובלה היא בכל זאת עבודה רווחית והסינדיקטים גייסו במהירות פקידי מכס, מפעילי מטען, חיילים, מורדים, שרי ממשלה, דיפלומטים ואפילו ראש ממשלה ונשיא או שניים.
כדי לשמור על עצמם תחת הרדאר של החוק, הסוחרים החליפו מסלולים כל הזמן, ובמהירות הרחיבו את אחיזתם ברחבי היבשת במיוחד במדינות דוברות הפורטוגזית (בחלקם גם ספרדית). אנגולה, קייפ ורדה, גינאה המשוונית, גינאה ביסאו ומוזמביק. בנמלי התעופה הגדולים ביבשת. ניירובי, לאגוס, יוהנסבורג וקייפטאון. מבין חברות התעופה, Royal Air Maroc המקשרת בין ברזיל לצפון ומערב אפריקה ואירופה, הפכה ליקירת המבריחים, כמו גם SAA חברת התעופה הגדולה באפריקה. בשנת 2009, בראשון מבין חמש תפיסות של משלוחי קוקאין, נעצרו 15 אנשי צוות SAA בנמל התעופה היתרו באשמת הברחה קוקאין בשווי הקרוב לחצי מיליון דולר.
נעלה צפונה לכיוון מאלי.
במשך שנים, דיפלומטים זרים במערב אפריקה נרתעו מלטפל בבעיה האמיתית של מאלי והעדיפו פשוט לעבוד מסביב לבעיה. מאלי נמצאת בנתיב הברחת הקוקאין, מיקומה הוא בין גינאה ביסאו לאלג'יריה בעומק הסהרה. כאן לא תמצאו אף דיפלומט אחד שיודע על הברחות סמים באפריקה, ולמרות סימנים של סחר בינלאומי רחב, רוב הדיפלומטים עוסקים בניהול תוכניות סיוע חוץ נדיבות.
מאלי היתה עשרות שנים תחת שלטון צבאי, עברה לשלטון נשיאותי רפובליקני ושוב הפיכה צבאית. משנת 2013 יש בה נשיא מכהן חדש. למרות משאבי טבע כמו אורניום וזהב, מדובר בעוד מדינה אפריקנית עניה שבה השכר ההמוצע הוא 1.5 דולר ליום.
מאלי היתה יחסית יציבה תחת נשיאותו של אמדו טורה (הנשיא הקודם) שהיה אהוד על תורמים מערביים ונחשב כמי שעזר להכניס כסף לקופת המדינה אך בעיני רבים הוא נחשב לסוחר הסמים הגדול מכולם.
מי שאחראי על התעבורה בסהרה לכיוון צפון הם אנשי שבט הטוארג שהסהרה היא ביתם. עדים מתארים שיירות של אחת לחודש ויותר. בסך הכל חוצים את המדבר כ-50 טון קוקאין במחזור שנתי של כ-1.8 מיליארד דולר.
שבט הטוארג במדינת מאלי ביים מרידות לסירוגין בצפון לאורך ההיסטוריה בת 50 השנים של המדינה. דרכו של אמדו טורה להתמודד עימם הייתה לקנות אותם. לאחר המרד האחרון בשנת 2006 הוא גייס מפקדי טוארג לצבא ונתן להם שכר ושפע של הטבות שונות. בנוסף השלטון אפשר להם כמעט אוטונומיה בעומק הסהרה והם פועלים שם כמדינה עצמאית ללא האחריות של מדינה. מנהיגי השבטים לא הסתפקו בכספי הברחת הסמים ואף הפנו לטובת עצמם כספי סיוע שנועדו לבתי ספר, כבישים ושרותי רפואה.
זה לא עוד סיפור על איך סמים יכולים לדפוק לך את החיים. זהו סיפור על איך התיאבון של אירופה לקוקאין דופק את חייהם של מאות מיליוני אחרים. מבט קרוב יותר על עסקי הקוקאין מראה איך בכל פעם שאחד מאיתנו או מכרינו או חבר של חבר קונה גרם, אנו עוזרים להשאיר מדינה אפריקאית בביוב ומנגד מממנים קבוצות טרור מהסוג שעורף ראשים בטלוויזיה.
דיפלומט מערבי אמר בראיון כי המלחמה בסמים באפריקה היא למעשה מלחמה בטרור המזרח תיכוני. הקוקאין שמוסנף כל סוף שבוע על שולחנות קפה ובשירותי מועדוני הלילה בלונדון, מדריד או תל אביב, הוא מקור ההכנסה אולי הגדול ביותר של ארגוני הטרור.