13 השנים הבאות הם זמן בהיסטוריה של ארצות הברית שבו ייצור, מכירה ומסחר במשקאות משכרים הוצא אל מחוץ לחוק. זו היתה תקופת המסבאות, הגנגסטרים והזוהר, תקופה שבה גם האזרח הממוצע כמו אחרון הגנגסטרים הפרו את החוק מדי יום וגואל לא בא לשיקגו.
התנועה לאיסור האלכוהול
במהלך המאה התשע עשרה אל תוך המאה העשרים, שתיית אלכוהול היתה במגמת עלייה מתמדת וכדי להילחם בכך, הוקמה "מפלגת האיסור" שאיגדה תנועות וארגונים חברתיים אשר ניסו להניא אנשים משתיית אלכוהול. בתחילה הפעילות שלהם היתה מתונה אך במשך הזמן הפכה התנועה לאגרסיבית ומשפיעה יותר ויותר.
התנועה האשימה את האלכוהול בכל חוליי החברה האמריקאית. נראה היה כאילו המערב שכבר לא היה פרוע נע מזרחה ומצא בו מקלט. הזנות תפסה מקום של קבע ברחובות ובסלונים ואחת הטענות היתה כי בעלים הפסיקו לפרנס את משפחותיהם ומשאירים את כספם לזונות ולבתי המרזח. כמו כן תאונות הדרכים (תחילת דרכה של המכונית) וגם העובדה כי העובד היצרן ירד בתפוקתו על פי מחקרים של אותה התקופה.
תיקון מס 18
בתחילת המאה ה -20, היו תנועות נגד אלכוהול כמעט בכל מדינה בארה”ב. עד 1916, בלמעלה ממחצית המדינות בארה"ב כבר היו חוקים האוסרים מכירת אלכוהול. בשנת 1919 אושר התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, אשר אסר על מכירה וייצור של אלכוהול. תיקון זה נכנס לתוקף ב -16 בינואר 1920.
הפרצה הגדולה בחוק היתה שלא היה קיים איסור על שתייה אלא רק ייצור ומכירה. כך שניתן היה לקבל מרשם רופא לצריכה עצמית וכמובן שכמות המרשמים לאלכוהול שניתנו על ידי רופאים היתה עצומה.
יאללה בלגן
כמובן שחוק ההיצע והביקוש יגבר תמיד על חוקים מעשי ידי אדם. הביקוש לאלכוהול נשאר כפי שהיה ואילו ההיצע ירד פלאים. לתוך נישה זו נכנסו 
אופורטוניסטים וגנגסטרים שנפתחו עבורם שווקים חדשים.
בתקופה זו החלה ההברחה הגדולה מהאיים הקריביים ומקנדה וכן גדל הייצור המקומי המוכר בשם MoonShine .
רובנו בוודאי זוכרים את אל קפונה משיקגו שעדיין עוטה את ההילה של הגנגסטר המפורסם מכולם. הוא ושכמותו אילצו את המדינה לגייס מספר עצום של שוטרים פדרליים כדי לאכוף את החוק ולהלחם בפשיעה העולה וגואה ברחבי ארה"ב.
במהלך השנים החוק הזה והמלחמה שיצרה אכיפתו, גבו את חייהם של אלפי אזרחים אמריקאיים והונחה אבן היסוד למשפחות המאפיה כפי שאנו מכירים אותם כיום. בנוסף כולם מכירים את סיפור ההתמוטטות הכלכלית הגדולה שהחלה בנפילת הבורסה בוול סטריט בשנת 1929. רבים מתייחסים לכך כאל המשך ישיר של התקופה.
כתוצאה מכל אלה וכנראה שגם לחצים פוליטיים כאלה ואחרים גרמו לביטול החוק בדיוק 13 שנים לאחר שחוקק.
נו ו…
לא אחת אני נתקל בפיצוציות בנערים שמבקשים לקנות עבורם וודקה ורד בול. ברוב המקרים אין אפילו מסיבה בסביבה, פשוט יושבים בפינת רחוב, על ספסלי הגן הציבורי ושותים עד לא ידע.
אני יודע שנערים אלה אינם הדור הבא של הפשע הישראלי אבל אני לא יכול להשתחרר מהתחושה שנישת הבילוי הזו תופסת משום שהאלטרנטיבות מחורבנות. ניתן לראות אצל צעירים כי השעמום מוביל אל האלכוהול אשר מוביל לסכינאות ומשם לבתי הסוהר. גדול הסיכוי שמי שמבין כי האלכוהול עונה על הצרכים המיידיים ופוטר עצמו מחיפוש אלטרנטיבות, יגדל להיות צרכן סוטול בבגרותו.
אילו היה האלכוהול מומצא היום הוא היה בפקודת הסמים המסוכנים עוד לפני כל הסמים האחרים. יש לנו בעיה כאן עם סם שקנה לו מקום טוב באמצע משום עתיקותו ואחיזתו בתרבות שלנו כמשקה חברתי מקובל. אם אי אפשר להלחם בסמים האחרים, בטח ובטח שאי אפשר להלחם באלכוהול.
מהיום שבו הכריז הנשיא ניקסון על תחילתה של המלחמה בסמים ניתן לראות את גדילתם ואחיזתם הגוברת של קרטלי הסמים במדינות דרום ומרכז אמריקה ולהבין את האיום הקרב. כחברה אנחנו עסוקים יותר בפצצה האירנית ופחות בפצצה שמונחת לרגלינו עכשיו ומאיימת יותר מתמיד.
כל הנאמר מוכיח לי שלא ניתן לנהל מלחמה בלבד וחברה בריאה לא נמדדת על פי החוקים ואכיפתם בלבד ואם לא יהיה שינוי בתחום החינוך והקצאת משאבים גדולים יותר לנושא הטיפול והשיקום דבר לא ישתנה באמת.