הם צעירים, לעיתים קרובות מאוד משכילים, עובדים, חברותיים, הם מרגישים בריאים, מאושרים ביחסים שלהם, בטוחים לגבי העתיד. הם לוקחים קנאביס, קוקאין, אקסטזי, אלכוהול, ומן הסתם צרכני טבק.
הם אלה שלעתים נדירות תשמעו או תקראו עליהם, הם בטח לא נתמכי משרד הרווחה. לא תמצאו אותם במאורות סמים או כחשודים בפריצה לביתך כדי לממן את ההרגל שלהם. השימוש בסמים בלתי חוקיים היא בחירה שלהם וחלק מסגנון החיים. רובם אינם צרכני הרואין וקראק והם מעולם לא נרשמו בתור לדמי אבטחת הכנסה בביטוח לאומי ואף רשות ממסדית או חוקית אינה מכירה אותם ככאלה.
נכון יהיה לתאר רבים מהם כחכמים, מכובדים, יצרנים מבחינה כלכלית, עובדים במקצועות חופשיים, עסקים, אמנות, בנקאות, שירות ציבורי, בשרות החוק ואפילו פוליטיקה. קל לחשוב על צרכני הסמים האלה כ"לא בעייתיים", רציונליים, אנשים דיסקרטיים מהמעמד הבינוני (וקצת מהגבוה) שחייהם מאורגנים להפליא.
המשמעות של "נסתרים" היא בכך שהם אינם מטרה לסיור משטרתי שיעצור אותם ברחוב לשם תשאול או חיפוש בכליהם שמא הם מסתירים משהו. הדרך שלהם להשיג סמים היא תמיד באמצעות איש קשר, אחד כזה שנע בין הזרם המרכזי לשוליים. מישהו שנראה טוב ושאין להם אף פעם את הרצון לדעת מהיכן הוא משיג את הסמים, עם מי הוא מתרועע ומה הוא עושה כדי להשיג סמים.
הם אינם תופסים עצמם כמכורים, הסמים הם הבריחה מטרדות היום, הם החלק המענג בחייהם והם בדרך כלל מצליחים לאזן בין תשוקתם לעונג הזה לבין דרישות העבודה, המשפחה וחיי החברה. את הסיכונים הם לוקחים כדבר מחושב בחייהם כמו כל חשבון כלכלי פשוט ובדרך כלל התוצאות של השימוש בסמים הם כאלה שניתן לחיות עימם.
אל אלה כדאי להוסיף את צרכני סמי המרשם החוקיים כגון: גלולות שינה וריטלין שחלקם נרכשים דרך השוק האפור של חברים ושל ספקים שאינם חוקיים.
כמובן, שימוש מענג בסמים יכול בקלות להחליק לתוך כאב גדול עבור רוב המשתמשים הנסתרים ומתוך הסיכון שבשליטה עשוייה להוולד מפלצת שאיננה בשליטה כלל וכלל. אם זה לא קרה להם עדיין, זה בטח קרה לחבר קרוב. וכשזה קורה, לא תמצא אותם בתור לייעוץ או בבקשת עזרה מגורם מקצועי כלשהו.
הם יחפשו מידע על שימוש בסמים לא על מנת להמנע מהשימוש אלא כדי ללמוד איך ניתן בכל זאת להשתמש עם מינימום תוצאות לא רצויות. לא תמצאו אצלם שימוש יתר (Overdose) והם לעיתים נדירות ישתמשו עד אבדן שליטה.
כאשר מדובר בסמים, אנחנו מוקסמים ומבועתים בה בעת. יש לנו את הסמים האופנתיים, העונתיים, החוקיים והלא חוקיים ואנחנו מתמרנים בין ה-IN ל-OUT, בין המותר לאסור ובין המתאים לי לזה שלא. לעולם לא נדע אם לדבר על זה? או אולי כדאי לשתוק? מדיניות של קמפיינים מפחידים פשטה את הרגל, נראה כי אפילו פרסומת שלילית היא עדיין פרסומת.
זוכרים את אדם וחווה? נאמר להם בפירוש שאסור לאכול מהתפוח והם עשו דווקא ואכלו, הסקרנות הרגה אותם ואותנו. אז אולי בעצם אסור לומר שאסור ופשוט לשתוק?…
קראתי את הכתבה בעיון רב.צר לי אולם למרות שבהחלט ניסיתי עדין אין לי שמץ של מושג למה הכוונה בגיבוב הנ"ל.
פשוט לא מובן מה אתה מבקש להעביר לקוראים.
אתה שואל אם להלשין על מכרים שלנו שמעשנים ג'וינט מדי פעם? לשכנע אותם להפסיק לעשן? אולי הכוונה היא בכלל אחרת לגמרי?
מה היה הקטע? לזרוק מילים באוויר ולהתכסות באצטלת כתיבה עיתונאית?
בשום מקום לא שאלתי או רמזתי על אפשרות של הלשנה, אין לי מושג איך הבנת כך (לאחר שקראת בעיון כדבריך).
למה צריך להכנס לכוונות שלי? אם אין לך עניין בכתוב, תמשיך הלאה. אני מכבד את דעתו של כל אחד והכתיבה כאן אינה עיתונאית, לכל היותר מביע את דעתי שאינה מקובלת עליך כנראה.
ואת האיצטלה (מילה יפה) אני משאיר בארון בדרך כלל, בקיץ חם מדי כדי להתכסות באיצטלה.
תורו,
למה שאת קוראת גיבוב אני קוראת לחיות בשקר.
אל תשתלחי בעצמך.
את מוזמנת לחיות בשקר.
זאת גם בחירה בבכי-רע.