מנתחים פלסטיים, מיומנים לבצע הליכים שמתקנים עיוותים גופניים וכאלה המיועדים אך ורק כדי לשפר את המראה של המטופל. אבל הנה מיומנות נוספת שצריכה להיות למנתח הפלסטי, היכולת לזהות לקוחות שאף פעם לא מרוצים מאיך שהם נראים, ובמקרים קיצוניים, עלולים לפתח התמכרות לניתוחים קוסמטיים.
האם אפשר בכלל להיות מכור לניתוחים? מסתבר שכן. החזרה האובססיבית אל שולחן המנתח הפלסטי קשורה להפרעת גוף דיסמורפית, והיא בעצם השורש של התמכרות לניתוחים קוסמטיים.
אדם עם BDD עסוק באופן אובססיבי בחיפוש ומציאת פגמים, במיוחד בפנים. הקמט הקל ביותר הופך לתעלת פנמה ומשבש את סדר היום ואת היכולת לעמוד במטלות השגרה.
אנשים עם הפרעת BDD עשויים לבלות שעות בכל יום כשהם מנסים להסתיר תכונות פיזיות אמיתיות או דמיוניות (כל מה שנראה להם כבעיה קוסמטית) עם איפור, בגדים, או אביזרים, או אפילו לנסות סוג מסוים של ניתוח "עשה זאת בעצמך" כדי להסוות זאת. בקבוצה זו נמצא גם שיעור ניסיונות התאבדות גבוה בצורה יוצאת דופן.
חולים עם הפרעת BDD כמעט תמיד אינם מרוצים מתוצאות הניתוח הקוסמטי, וחלקם אף יאשימו את המנתח הפלסטי שלהם וכמובן יפנו למנתח הבא.
איך רופא יכול לקבוע אם הפרעת BDD היא זו שעומדת מאחורי הפציינט שלו מלבד עובדת היותו סובל ואומלל ממראהו? ניתוחים קוסמטיים הם ברובם המכריע מבחירה, ולכן יש למנתח הפלסטי אחריות אתית לשקול את הסיכונים והיתרונות פוטנציאליים של ניתוח כזה.
כאשר ישנן ציפיות מאוד לא מציאותיות מהניתוח, אם מבקש הניתוח משליך את בעיותיו על "הפגם". אם המחשבה המובילה היא שניתוח יוביל למערכת יחסים טובה יותר או עבודה בשכר גבוה יותר.
מעבר לניתוחים המסורתיים המוכרים כניתוח אף, מתיחת פנים ושאיבת שומן, אנשים עושים היום כמעט הכל. הגדלת ישבנים, הוספת "שרירים" וכו'.
אנשים חוזרים אל שולחן המנתח מדי מספר שנים למקצה שיפורים (בעיקר נשים). התפקיד של המנתח הפלסטי הוא לראות ולזהות את המצב טרם שהסכים לבצע את ההליך הכירורגי. בדרך כלל, כל מנתח ישוחח עם הפציינט לפני הניתוח כדי לעמוד על מצבו הנפשי והבנת הסיבות לרצונו / רצונה בניתוח.
יש כמה אתגרים בקביעה אם מישהו סובל מ-BDD, אנשים עם הפרעת BDD נוטים להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה. זה עשוי להיות להיות קשור לחוסר שביעות רצון מההישגים האישיים, בעיות קידום בעבודה, יכולת אינטלקטואלית נמוכה וכו'. אך תמיד תהיה להם התייחסות חסרת פרופורציה למראה החיצוני שלהם.
דברים נוספים שצריכים להדליק נורה אדומה הם: הרצון לניתוחים חוזרים לאותה בעיה, עלויות הניתוח שאינן מפריעות לפציינט גם כשהן גבוהות מאד ותדירות ניתוחים גבוהה בזמן קצר.
מנתח פלסטי שחושד כי המטופל עשוי לסבול מהפרעת BDD, אמור להפנות את המטופל לפסיכולוג או פסיכיאטר לצורך ייעוץ ובדיקה מעמיקה יותר. כי בדרך כלל אנשים שיש להם הפרעת BDD עשויים לסבול מעוד הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון או חרדה שמחייבים טיפול.