בוודאי תתפלא שפותח אני מכתב זה אליך בקרירות מסוייגת, לדעתך היית לי ידיד וחבר, אך .כאן אני בא לספר את סיפור היכרותנו ואת כל אשר עברנו יחדיו ובמכתב זה תבוא גם פרידתנו
בגיל 16 הייתי נבוך ומבולבל מיחסים לא יחסים עם משפחתי, עם עצמי ובכלל. אז חלפת לידי ברכות, רומז לי בקריצה ואני בהיסוס מה נטלתי אותך בשתי ידי משום מה נראית לי חלש ואני חזק, כאשר שאלתי לשמך ענית, "חשיש", ואני בשעת כעס, חוסר בטחון ופחד, אימצתי אותך אל ליבי ונתת לי תחושה "לא עוד לבד" והבטחת שלעולם לא .תשאירני לבד. ואני, את צווארך עטפתי כי הנה מצאתי לי חבר. אז עדיין לא ידעתי שיש לך צדדים רבים, חבר בעל אלף פנים ולכל צד תקרא בשם אחר.
הכרת לי גם חברים נוספים, "מר כדור" על שלל גווניו, "ספידי", "טריפי" ועוד, כולם עוברים. רוצים לעזור לי. אט אט חבר חשתי שנחלשת ומעשיי נעשו אלימים יותר, כועסים ומפוחדים. כאשר שאלתי מדוע נחלשת חבר?, ריצד בעיניך מבט ממזרי. חיבקת אותי בחום וענית בלחש תכיר זאת רעייתי, "הרואין". חייכת בביטול לנוכח מבוכתי, פרעת שערות ראשי והפטרת קח שלך היא ואני, בשקיקה ותאווה תיניתי עמה אהבים, יונק אותה לתוכי, לעורקיי הצמאים מחדיר אותה לתוכי בכל דרך בעזרת מזרקים חדים, כהים, נקיים ומזוהמים, אוהב אותה בכל דרך. ואתה – חשיש, לא היית עוד.
שאלתי אייך? והיא, על פניה הבזיק הרוע וענתה לי בקוצר רוח "בסביבה". ואני, בגלל היעלמותך אמרתי אקח אותה לעצמי שלי היא .או אז, רקדנו את ואני, בטשטוש חושים וראיה מעורפלת, רוקדים על מכאוביהם של אחרים ואת לעולם אינך מתעייפת, כרוח תזזית סחפת אותי אתך אל תוך הפחד והכאב, אל המות הנורא. שם יצאתי עייף ומסופק – נדמה כמו לאחר ליל אהבה סוערת, מוטל אפיים ארצה לצדך מתנשם ונושף, ומגרונך עלתה נהמה של סיפוק.
כשפתחתי עיני להביט בך אהובתי, הלם בי הפחד בעוצמה, ראיתי לרגע קצר את הרוע בעינייך הבורקות, מביטה בי. לא מאהבת עוד כי אם מפלצת. לאחר שראית כי ידעתי, נשפת בפניי בבוז וצחקת, בקוצר רוח טלטלת אותי לא עוד ריקוד בשניים, לפתת אותי בגרוני סוחפת אותי מטה מטה לתהומות שלא ידעתי, נטלת את כוח רצוני, הפכת אותי לעבד רצוץ ללא כוח התנגדות. וכשמחיתי, צחקת ואמרת בוא, אכיר לך את הכאב. כל יום שחלף השארת אותי חסר נשימה וכואב, לא הנחת לי לרגע. לעיתים שיחקת את ה"קשה להשגה" כאילו אמרת לי, תעשה הכל להשיגני. פעמים הבאת אותי אל פי קבר, ואני נאבקתי לחיות באותן פעמים, ואת סירבת להרפות, "לעגת וצחקת את צחוקך הנורא וקולך רעם: תכיר את ידידי החדשים, "קוק פרסי והנה "קריסטל ידידתי". והם אחזו בי זה מושך למטה וזו מושכת למעלה, "בוא, אראה לך ?את השחקים" צחקה קריסטל, והוא אומר "בוא למטה חבר", מה יש לך לעשות למעלה וכך מעלה מטה טלטלו את נשמתי ואני הלכתי ונמוגתי, רזיתי, כחשתי, בגדתי, נבגדתי הפניתי גבי למשפחתי ולכל מי שאהבתי. כל רכושי אבד, נותרתי לבד.
הבטתי לאחור, אדמה חרוכה. לא נותר דבר. בשארית כוחותי דידיתי וזחלתי לבקש לי עזרה, פגוע וכואב בגופי ונשמתי, עכשיו אני כאן, בונה מחדש, מסביבי אנשים שגם בהם תעתעת ולצידי חברים ואינני עוד לבד. אני רואה אותך עדיין מרחפת באוויר, שומע את נהמתך. אך די, .היי שלום, הייה שלום סם סם אתה וסם תישאר, ארור תהיה אתה וכמוך, צא ארור מחיי.
הייה שלום- תם ונשלם .