עד לפני חודש גרו 20 נרקומנים בבניין נטוש ליד התחנה המרכזית בתל אביב. עד שפינו אותם לרחוב
נרקומן. זה הדבר הראשון שעובר בראש כשרואים את יצחק. רזה מאוד, לחיים שקועות, כובע מצחייה על הראש ומעיל ענק. העיניים שלו עייפות, חסרות כל ניצוץ של תקווה. יש לו דיבור מתגונן של אדם שקל לנצל אותו, ושבטח נוצל כמה פעמים בחיים. הוא מתנצל שהוא גמור; לפני שעה הוא הזריק לעצמו יותר ממה שהיה צריך. בזכות זה הוא יכול לתפקד עכשיו, אבל הוא מסטול. אחרי עשר דקות הוא מתיישב ליד שולחן פיקניק קטן שנמצא שם, שופך לתוך פקק את החומר — הרואין מלוכלך, בשפת המקום — ומבשל אותו עם מצית עד שהוא נהיה נוזלי. אחר כך הוא מוציא מזרק נקי, ממלא אותו, מרוקן את בועיות האוויר ומחדיר. קשה לו למצוא וריד, והוא מחטט בתוך העור עד שמצליח. "אתה לא חייב להסתכל", הוא אומר, דואג שלא אראה דברים שיעשו לי רע. הוא תוהה אם יש ספירט. אומרים לו שלא, אז הוא שוטף את החור במים, מדליק סיגריה ונהנה מהארוחה שהוא אירגן. לרגע הוא מחייך. רגע אחרי זה נעלם.
אסי קורן וזיו גל מבקרים בתחנה המרכזית בתל אביב – לכתבה המלאה בבלייזר YNET
אתם מבינים, אותו אדם, צעיר, מלא בכשרונות, יש לו ידי זהב, בנאדם מדהים, אך הוא נפל, קורה, וזה יכול לקרות לכל אחד, אז למה הוא צריך לשלם על טעות כזאת כל החיים?
אם מישהו יוכל לתת לי עיצות לגבי איפה למצוא אותו, כי למזלי ולצערי עד שפגשתי אותו לא היה לי שום קשר לזה, אני מאוד אשמח, אני חייבת למצוא אותו, וגם עיצות לגבי איך להיגמל, טוטאלית, בלי מתאדון ובלי סובוטקס שזה שטויות במיץ.
תודה.
חבר שלי לצערי כרגע נמצא ברחוב איפשהו, כבר קרוב לחודשיים, איפה אני יכולה למצוא אותו? הוא אמר לי בפעם האחרונה שדיברנו (לפני חודש) שהוא בתל אביב. הוא היה בגמילה וברח משם ואני לא יודעת איפה הוא. בעיקר עכשיו כשכל כך קר. איך אפשר לעזור לו? הוא היה בכמה גמילות השנה ואף אחת לא הצליחה, ובכולם הוא היה מלא מוטיבציה. כל כך כואב שהמדינה זורקת את האנשים האלה, כשבשלב כזה או אחר, כמו חבר שלי, תרמו למדינה, אם זה בשירות הצבאי ואם זה במיסים. איך אפשר לעזור לו להיגמל? זה לקח לו את כל האור מהעיניים ואני, כשהכרתי אותו, ראיתי כל… קרא עוד »
את הסבל והיאוש אני מכיר על הבשר שלי להתפלל לכוח העליון שינחי את כל הסובלים לדרך ולהרים עבורם תפילה אןהבים אותכם .
תמיד שאני רואה נרקומנים, אני מתמלאת רגשי אשמה חזקים, על זה שאנחנו מוקיעים אותם כאילו היו מסוכנים. והם חולים במחלה נוראית שגם הגוף זקוק לתרופה אבל המוח רוצה יותר. זה גרוע יותר מכל הרגשה להיות נזקק לסם. במקום לתרום לעמותות שבמילא כולם דואגים להם (ובצדק*) בו נתרום למכורים קצת שלווה. אמבטיה מיטה כסף ומה שאפשר שירגישו אנושיים , כי גם ככה הם חולים
בתנועה אנו מוגנים.אל לנו להתבטל מההחלמה.ושימשיך לחכות.
גם אני הייתי שם ותודה לאל שהיום אני נקייה. זה מצויין שכותבים על אנשים כמונו שהחברה כל כך דוחה ונגעלת ופוחדת מאיתנו. צריכים להקים צעקה רמה שישמעו בכל העולם את זעקת המכורים הסובלים. מי יתן ובחג החירות הזה כל המשתמשים יצאו מן השעבוד של הסמים אל האור של החיים!!! אוהבת אותכם
זה כואב לקרוא את מה שכבר ידוע ולדעת שעוד כתבים ועוד אנשים עושים פרנסה על חשבוניינו ואנחנו ממשיכים לסבול את הבילתי ניסבל.
זה כואב לדעת שהאזרחים בארץ מתרגשים מאותה כתבה רק לשניה,אבל יתרמו לכל העמותות למיניהם ולא ישנו את החוקים שגורמים לנו להיות מושפלים.
זה שמח שאני החלטתי לא להיות במקום הזה יותר .