מומחה בתחו
ם הבריאות בפורטוגל אמר כי החלטתה של פורטוגל לפני 10 שנים לעניין אי הפללתם של משתמשי הסמים וטיפול במכורים במקום להביאם בפני מערכת הענישה, הוכחה כנכונה. "אין ספק כי תופעת ההתמכרות היא בירידה בפורטוגל", אמר ז'ואאו גולאו, נשיא המכון הסמים וההתמכרויות במסיבת עיתונאים לרגל יום השנה ה -10 של החוק.
מספר המכורים הנחשבים כ "בעייתיים" – אלה שנתפסים שוב ושוב בשימוש "קשה" בסמים ירד בחצי מאז תחילת 1990, כאשר מספרם אז נאמד בכ -100,000 בני אדם, אמר גולאו. כמובן שלכך נוספים גורמים אחרים ולדברי גולאו התפתחות זו לא ניתן לייחס לחוק אי ההפללה בלבד אלא לשילוב של טיפול ומדיניות הפחתת הסיכון. הגישה ההוליסטית של פורטוגל הביא גם לירידה גדולה של מספר הזיהומים בין המשתמשים בהזרקה וכן ירידה משמעותית בפשיעה הקשורה לשימוש בסמים.
החוק הפך פעיל ב -1 ביולי 2001 ומטרתו לא היתה להכשיר את השימוש בסמים, אבל משתמשים שנתפסו עם חומרים אסורים נדרשו להופיע בפני ועדת מומחים להתמכרות ולא בבית משפט פלילי. הוועדה המורכבת מפסיכולוגים, עובדים סוציאליים ושופטים המליצה על דרכי טיפול על פי האדם שהופיעה מולה, כשהקריטריונים היו כמובן אופן ההתמכרות, צורת השימוש, משך השימוש והתדירות.
מתוך כמעט 40,000 אנשים המטופלים כיום, הרוב המכריע של המשתמשים "הבעיתיים" נתמך על ידי מערכת שלא מתייחסת אליהם כאל עבריינים אלא כאל אנשים חולים, אמר גולאו.
בדו"ח שפורסם בשבוע שעבר על ידי המרכז האירופי לפיקוח על סמים והתמכרות לסמים (EMCDDA) נאמר כי פורטוגל טיפלה בסוגיה זו "באופן פרגמטי וחדשני."
השימוש בסמים בפורטוגל הוא בדרך כלל מתחת לממוצע האירופי והרבה יותר נמוך מאשר אצל השכנה היחידה שלה, ספרד. הדו"ח עוד מוסיף כי השינויים שנעשו בפורטוגל מספקים בהחלט חומר מעניין לפני ואחרי מחקר על ההשפעות האפשריות של חוק "אי ההפללה".
עד כאן ההודעה כפי שפורסמה במקור.
הנסיון של פורטוגל אכן מעניין אך כדאי לקחת בחשבון כי לא כל מה שנכון לפורטוגל יהיה נכון גם למקומות אחרים.
פורטוגל הינה מדינה קטנה שהאוכלוסיה בה הומוגנית מבחינה אתנית וההגירה מגיעה בקושי ל-5 אחוז. אלה נתונים משמעותיים. במקום שבו יש מעט קונפליקטים על רקע אתני, דתי או פוליטי וההבדלים בין המעמדות אינם בפערים גדולים כבשאר מדינות אירופה, ימצאו גם פחות "כיסי עוני ופשע".
כמו כן, הניסוי הזה מתייחס למשתמשים בסמי רחוב ואינו כולל בתוכו כל מידע סטטיסטי הנוגע לשימוש ההולך ומתרחב בסמי מרשם ובאלכוהול.
התנאי המשמעותי ביותר להנהגת מדיניות סמים שפויה היא להגדיר מראש מה נחשב לסמים ומה לא, על פי קריטריונים מדעיים. לא חברתיים, משפטיים או כלכליים.