הסרט נוצר על ידי הבמאיות ומפיקות סרטים דוקומנטרים שוש שלם והילה מדליה הישראליות. (כבוד) הסרט אף הוצג בפסטיבל סאנדנס ב-2014 ובעצם מציף את האיום הגדול ביותר על עתיד המין האנושי. הטכנולוגיה.
הסרט עוקב אחרי שלושה בני נוער כמו גם משפחותיהם במשך שלושה חודשים במחנה בעיר בייג'ינג בסין, שבו קיימת תכנית טיפול בהתמכרות בסגנון צבאי.
הסרט בוחן את התוצאות של התמכרות לאינטרנט וההשפעה שיש לכך על משפחות ויחסים בין-אישיים, בהיבט של חברה סינית בעלת תרבות מודרנית היפר תחרותית המבקשת לשלוט במה שהיא תופסת כהשפעות שליליות של האינטרנט.
הסרט התיעודי נפתח בבית קפה אינטרנט אפלולי אפוף עשן סיגריות שבו שורות של בני נוער מרוכזים לחלוטין במשחקים מקוונים בקצב על-אנושי.
יוצרות הסרט לוקחות אותנו אל תוך מתקן הטיפול שבו שוהים נערים בגילאי 13 עד 18. הם תחת משמעת צבאית קפדנית ומקבלים בין היתר, טיפול קבוצתי, סריקות מוח וחינוך בכיתות לימוד, במאמץ "לרפא" את מחלת התמכרות לאינטרנט. אבל החולים הללו כל כך שקועים בעולם הווירטואלי שרובם אף אינם משוכנעים שיש להם בעיה. אחת הטענות המושמעות על ידי הצעירים היא, כי "המציאות מזויפת".
המחנה הזה, הוא אחד מתוך כ-400 מכוני גמילה שמטפלים בהתמכרות לאינטרנט בסין. סין היא אולי המדינה הראשונה בעולם שהכריזה על התמכרות לאינטרנט כהפרעה קלינית. הפרופסור ראן, שהקים את מרפאת ההתמכרות לאינטרנט הראשונה בעולם, פתח את דלתותיו ליוצרות הסרט והזמין אותם לחיות במרכז בזמן הצילומים.
פרופסור ראן מתייחס למשחקים מקוונים כאל "הרואין אלקטרוני" ומסביר כי ההתמכרות היא הכמיהה לשחק כל הזמן, שעות על גבי שעות, בצורה דומה מאוד לדרך שבה מכורים לסמים משתוקקים אל החומר.
עד שהם מגיעים לטיפול במחנה, רובם כבר הספיקו לנשור מבתי הספר והם מבלים לפחות שש שעות ביום במשחקי וידאו. זה בא לעתים קרובות על חשבון משפחה, חברים, היגיינה, תזונה ואינטראקציה חברתית. חלק מהגיימרים אפילו לובשים חיתולים למבוגרים כדי שלא יצטרכו להפסיק את המשחק כדי ללכת לשירותים, שמא יפסידו ניקוד.
6% מאוכלוסיית העולם מכורים לאינטרנט
אנשים עשויים לשקוע לתוך העולם הווירטואלי של האינטרנט, כי ככל שהגבולות הווירטואליים והעולם האמיתי מיטשטשים, המוטיבציה להמשיך ולהשתמש באינטרנט וברשתות החברתיות עולה.קרא עוד »
אין ספק כי התמכרות לאינטרנט קנתה לה אחיזה אצל בני נוער כמעט בכל מקום על פני הגלובוס. התמכרות לאינטרנט, המכונה גם התמכרות לטכנולוגיה, מתייחסת לחוסר היכולת לשלוט בשימוש בסוגים שונים של טכנולוגיה, כולל אינטרנט, טלפונים חכמים, מחשבי לוח ואתרי רשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. ילד אמריקאי בגיל 10, מבלה כמעט שמונה שעות ביום בצפיה במולטימדיות שונות. לעומתם, נערים בוגרים יותר מבלים כ-11 שעות ביום באינטרנט. זאת על פי דו"ח קרן משפחת קייזר, שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקנית לרפואת הילדים.
סקר מדיה מטריקס מיוני 2013 הראה כי 671 מיליון אנשים ברחבי העולם משחקים בוידאו מקוון לפחות אחת לחודש באמצעות מחשב אישי או נייד ו-145 מיליון גיימרים ברחבי העולם משחקים מדי יום. התמכרות לאינטרנט היא תופעה גלובלית. גיימרים סינים משחקים עם אמריקאים שמשחקים עם ישראלים שמשחקים עם אוסטרלים.
בישראל כמו גם בעולם המערבי, התמכרות לאינטרנט אינה נחשבת עדיין כאבחנה. אנחנו מדברים על כך, אנו רואים את עצמנו שקועים במסך הסמארטפון ולא מייחסים לכך משמעות של "הפרעה" אישית או חברתית.
על פי הסרט, התמכרות לאינטרנט היא דבר מדאיג לא רק בגלל השפעתה על בריאותנו הנפשית ומערכות היחסים שלנו. מי שסובל מהתמכרות עלול לחוות שינויים (שניתן למדוד אותם) במוח והשפעות שליליות על התפקוד האינטלקטואלי. זה מאד דומה לשינויים שיחווה משתמש בסמים. אך שלא כמו במקרה של התמכרות לחומרים, איננו יכולים להתעלם מנוכחות הטכנולוגיה בחיים שלנו. האתגר האמיתי הוא ללמוד איך לנצל את הטכנולוגיה ולשלוט בסיכונים הנלווים.
האינטרנט יצר שינוי עמוק ביחסים בין בני אדם, מצד אחד אנחנו מחוברים יותר אך באותו הזמן מרגישים יותר לבד. חברים ברשת יש לנו המון אך חברים שאיתם נוכל לדבר בקשר בלתי אמצעי, יש לנו מעט מאד. היכולות והכישורים החברתיים שלנו מקבלים תפנית חדה בתחילת המאה ה-21 ואיש אינו יכול לומר היום אם אנו מנהלים את הטכנולוגיה או שמא הטכנולוגיה מנהלת אותנו.