אנחנו אוהבים את הכדורים שלנו. אנחנו מקבלים מרופאינו מאות אלפי מרשמים כל שנה כדי לטפל בעצמנו. הסיבות שאנחנו לוקחים את כל טיפולים אלה הן מורכבות ומגוונות כמו התרופות עצמם.
קופות החולים ואנחנו, מוציאים ים של כסף על תרופות מרשם ואני שם דגש מיוחד על תרופות פסיכיאטריות ותרופות שמיועדות להפרעות במערכת העצבים המרכזית.
מבלי לעשות מחקר או לבדוק נתונים מוחלטים אני יכול לנחש כי תרופות המרשם הנפוצות ביותר הן נגזרות הפרוזאק למיניהן (SSRI) וסטטינים לטיפול בכולסטרול. כי אנחנו כנראה משמינים מחרדה או חרדים מהשמנה.
תרופות נוגדות דיכאון משמשות אותנו לא רק לטיפול בדיכאון אלא גם לשפע של הפרעות אחרות כמו חרדה, כאב כרוני, גיל מעבר ועוד כהנה וכהנה בעיות. ובאזור שבו אנו חיים הפרעות החרדה הם אולי ההפרעה השכיחה ביותר.
מזלנו שאין אנו כידידינו האמריקאים שאצלם ניתן לראות שלטי חוצות ומודעות שמסבירות לך כי הגאולה נמצאת במרחק של גלולה ולמה שלא תשאל את הרופא שלך עליהם? אנחנו עדיין בשיטה של חבר מביא חבר, אנו יודעים מה לדרוש מהרופא שלנו כי המידע הכי טוב שלנו מקורו בשיחות סלון.
אנחנו מנסים לרפא הכל כאן, עכשיו ומהר. יש לנו כדור לכל דבר, מכאב ראש ועד השמנת יתר אך זה רק אלמנט אחד שיכול להסביר את אינפלציית המרשמים.
אולי זה בכלל הממשלה? סל הצריכה שלנו שהולך ומצטמק? מחירי הדלק? האיראנים שלא אוהבים אותנו? או שהפכנו לעצלנים וצרכני עונג מיידי? אנחנו כנראה מעדיפים לאכול את מה שאסור כי זה טעים יותר ולקחת גלולה כנגד רגשי האשם. יש לנו את הגלולה שאחרי ואת זו שלפני וביניהן אנחנו הולכים לאיבוד.
ואני שואל, איפה סבתא עם התרופות שלה כשצריך אותה?